פסק-דין בתיק ת"ק 41359-06-13

בפניי תביעה כספית.

התובעים, שני זוגות, נסעו לברצלונה כאשר גולת הכותרת של נסיעתם היתה הגעה לאצטדיון קמפנואו לצורך צפייה במשחק ליגת האליפות של ברצלונה נגד מילאן.

לצורך כך התקשרו התובעים עם הנתבעת 1 אשר מקבלת את הכרטיסים לידיה מידי צד ג' 1, שהינה הנתבעת 2 אשר צורפה על ידי כנתבעת במעמד הישיבה מיום 15.1.14.

לטענת התובעים, לא התקבלו הכרטיסים עם הגעתם לברצלונה ובפועל הם נאלצו לעבור דרך ארוכה עד שהתקבלו הכרטיסים כולם בסופו של דבר, כשעה לפני המשחק וכאשר הם לא ישבו האחד ליד השני, דבר שצריך לזכות אותם בפיצוי כספי.

עלי לציין, כי התובעים הגישו את תביעתם על מלוא העיסקה הכוללת של הנסיעה לברצלונה בשיעור של 17,668 ש"ח.

כפי שהבהרתי לתובעים, מדובר בתביעה ובדרישה מופרזת שאין בדעתי להיעתר לה, במיוחד לאור העובדה שבסופו של דבר, גם אם עברו התובעים דרך חתחתים לטענתם המזכה אותם בפיצוי, אשר בסופו של דבר, גם ראו את המשחק ונהנו ממנו וגם נהנו מברצלונה וטיילו בה.

בישיבה ביהמ"ש מיום 15.1.14 שמעתי את התובע מס' 1 ואת התובע מס' 3 בנפרד.

שמעתי את נציגי הנתבעים וכן את העד מטעמם.

התגלעה מחלוקת עובדתית בין הצדדים המבוססת בין השאר על הסיפור העובדתי כפי שהציגו אותו התובעים ומידת החריפות שייחסו התובעים  להתנהגות הנתבעים והדבר כמובן יש לו השלכות והשפעה על הפיצוי הכספי המגיע לדעתי לתובעים בנסיבות העניין.

על פי גירסתו של מר מורן פרידמן בביהמ"ש, המחדלים המיוחסים לנתבעים הם כדלקמן: "הובטח לנו כרטיסים במלון, הגענו למלון ולא היו כרטיסים. אמרו לנו בלובי לא לדאוג כי בטח נקבל למחרת. היינו היחידים שלא קיבלנו. יום לפני המשחק התקשרנו לוואלה טורס וזה לא נכון שהם עמדו על הרגליים האחוריות כדי לעזור לנו. הם העבירו אותנו מאחד לשני. אמרו לנו בלובי שביום המשחק יהיו כרטיסים ולא היה. היינו בטיול וכל הזמן התקשרנו ולא היתה תשובה.  הגענו למלון (לאחר טיול למונסרט - הערה שלי, השופט ע. נווה), השליח שהיה צריך  להביא את הכרטיסים לא הגיע למלון. הוא הגיע 3 שעות לפני המשחק. כל הזמן היו טלפונים מצידנו. פתחנו את המעטפה והיו רק 3  כרטיסים. התקשרנו לארץ לשאול איפה הכרטיס הרביעי. שעתיים לפני המשחק קישרו אותנו עם כפיר שהוא הנציג של הכרטיסים בברצלונה. נסענו לחפש אותו. הגענו אליו שעה לפני המשחק מגיע הכרטיס הרביעי ולא ישבנו ביחד. ".

זהו למעשה הסיפור העובדתי שהוצג ע"י התובעים והנתבעים חלקו על חלק מהסיפור.

ראשית, לטענתם לא הובטח כלל שהכרטיסים יחכו ביום ההגעה.  הכרטיסים, כעולה מתוך עדותו של כפיר אלפסי, העד מטעם הנתבעת 2, היו בקבלה משעה 10:30 ביום המשחק ואולם הוא אישר כי היו 3 כרטיסים.

הנתבעת 1 הבהירה, כי נמסר לתובעים טלפונית בשיחת טלפון ביום המשחק בשעה 1200, כי הכרטיסים מחכים להם.

לעומת זאת, התובעים טענו כי עוד בשלוש וחצי לא היו הכרטיסים וכי רק בחמש וחמש לערך היו הכרטיסים בקבלה ואת הכרטיס הנוסף קיבלו שעה לפני המשחק, כאשר לטענת התובעים עברו דרך קשה על מנת לקבל את הכרטיס הרביעי, דבר שהוכחש ע"י הנתבעים.

במחלוקת העובדתית שבין הצדדים התרשמותי היא שיש לקבל את עמדת התובעים ולא את עמדת הנתבעים, לפחות לעניין החלק הראשון שנוגע לאותם 3 כרטיסים.

אינני נותן אמון שהכרטיסים חיכו להם בקבלה בשעה 10:30 ואם חיכו הכרטיסים בשעה 10:30, כפי שטענו, מה יותר פשוט היה להמציא לי אישור של המלון כי התקבלו הכרטיסים בשעה 10:30?

עם זאת, אני סבור שהצדדים הגזימו בתיאור העובדתי המתייחס לקבלת הכרטיס הרביעי, לרבות התיאורים של אי ההתמצאות במקום, אם כי הכרטיס הרביעי אכן נמסר להם בסמוך מאוד לקראת המשחק.

יש לזכור גם ועל התובעים להבין זאת, כי בסופו של יום הם ראו את המשחק, להבדיל מתיקים אחרים שדנתי בהם בעבר של תובעים שלא זכו לראות משחקים למרות שהזמינו.

המתח הנפשי שליווה את התובעים, העובדה שהומצאו כרטיסים לא במספר שהוזמן, העובדה שנמסר כרטיס רביעי רק כשעה  לפני המשחק ובעיקר העובדה שהתובעים לא ישבו אחד ליד השני מזכים אותם בפיצוי כספי.